צבעי פסטל שמן - בין רישום לציור
עודכן: 12 באוק׳
בשנים האחרונות זוכה פסטל השמן (Oil Pastel) לעדנה מחודשת בשדה האמנות העכשווית, והופך ממדיום המשמש בעיקר לסקיצות ורישומים מהירים לכלי ביטוי מרכזי וטוטאלי. סקירה זו מתמקדת בשורה של אמנים ואמניות מרחבי העולם, המשתמשים בפסטל שמן כדי לחקור את קו התפר שבין ציור לרישום. דרך מגוון גישות, החל מעבודה ספונטנית על קנבס חשוף, דרך ציורי ענק מונומנטליים ופירוק צורני אדריכלי, ועד לאיור נאיבי, נופים עירוניים ופורטרטים פסיכולוגיים טעונים, נבחן כיצד חומריותו הייחודית של המדיום משמשת לתרגום של זיכרון, תנועה וחוויות קיום מופשטות לכדי חומר.
הפרקטיקה של דניאל ג'נסן (Daniel Jensen) בפסטל שמן מבוססת על עבודה מהירה ואינטואיטיבית ישירות על קנבס חשוף או נייר, ללא אפשרות לתיקון או מחיקה. הוא מנצל את המרקם השעוותי והאטום של הגירים כדי ליצור קווים גולמיים בעלי אנרגיה של אמנות רחוב. לעיתים קרובות הוא משלב אותם עם דיו אקרילי נוזלי, שמייצר ניגודיות חומרית ואפקט של התפרקות צורנית. באמצעות טכניקה זו, ג'נסן מטשטש את הגבול בין רישום לציור ומצליח לשמר את התחושה הספונטנית של שרבוט אישי גם על גבי משטחים בקנה מידה גדול.
עבור ג'ו גמבל (Joe Gamble), הרישום בפסטל שמן הוא כלי מרכזי בפרקטיקה היומיומית, המאפשר לו לרשום בצבע ללא תיווך של מכחול. הסגנון שלו ברישום מאופיין במהירות ובספונטניות. הוא נמנע במכוון ממראה מלוטש או מעובד מדי, ורואה ב"קווים ובסימנים המקריים שלא התכוון לייצר" את המרכיב החשוב והאותנטי ביותר ברישום.
ג'ונתן מקריי (Jonathan McCree) הוא אמן בריטי רב-תחומי. מקריי הוא יוצר מגוון וניסיוני, המשלב בעבודתו ציור, פיסול, מיצבים, וידאו-ארט ופרפורמנס. יצירתו מתאפיינת בשפה חזותית מופשטת המושפעת רבות מתפיסת מרחב, אדריכלות ותנועה של גוף האדם. מקריי מחזיק בפרקטיקה עשירה מאוד של רישום וציור בפסטל שמן וגיר שמן (oil stick), לצד שימוש באקריליק, ספריי ופיגמנטים גולמיים. עבודותיו על נייר וקנבס מתאפיינות בקומפוזיציות מופשטות, אקספרסיביות ורוויות צבע, המשלבות צורות גיאומטריות לצד משיחות צבע חופשיות ואינטואיטיביות.
עדי ארדון (Adee Ardon) היא אמנית ומאיירת ישראלית. סגנונה של ארדון מאופיין באסתטיקה נאיבית, חופשית וצבעונית מאוד, המזכירה לעיתים את עבודותיו של אנרי מאטיס. ארדון לוקחת רגעים יומיומיים ובנאליים לחלוטין ומפרשת אותם מחדש דרך נקודות מבט ייחודיות וצבעים עזים ורווים, מה שמעניק לסצנות מראה חלומי ואופטימי.
סמיר רחמנוב (Samir Rakhmanov) הוא אמן וצייר, הידוע בשילוב הייחודי שבין מסורת הציור האקדמית הקלאסית לבין אלמנטים אקספרסיביים ומודרניים. בשנים האחרונות הפך פסטל השמן למדיום המרכזי בעבודת הסטודיו שלו, שבעזרתו הוא יוצר פורטרטים ונופים אקספרסיביים על נייר ולוחות עץ, המאופיינים בחומריות ישירה וצבעוניות עזה. הוא משלב גישה עיטורית, לצד אימפסטו עבה וכתמי צבע עזים המשנים את תפיסת החלל הריאליסטית ומעניקים לעבודות שלו נופך סוריאליסטי או רגשי עמוק.
מון קי-ג'ון (Ki Jeon Moon) הוא צייר דרום-קוריאני עכשווי. הפרקטיקה האמנותית שלו מתמקדת במחקר מעמיק של הקשר בין גוף האדם, נופים, זיכרון ותפיסה חושית. הציר המרכזי בעבודתו הוא האופן שבו חוויות, רגשות וזיכרונות אינם נשמרים רק במוח, אלא נרשמים ומשוקעים בתוך הגוף הפיזי שלנו (מה שהוא מכנה לעיתים "זיכרון של תאים"). הוא משתמש בציור וברישום כדי לתת ביטוי חזותי לתחושות פנימיות מופשטות, למצבים פסיכולוגיים ולמפגש בין האדם לבין הסביבה והטבע הסובב אותו. ציורי פסטל השמן של מון קי-ג'ון מתאפיינים בקנה מידה מונומנטלי יוצא דופן, ובטכניקה הייחודית שלו לבניית שכבות צבע עמוקות ודחוסות.
הלנה טורה (Helena Tuura) היא אמנית פינית ויצירתה ממוקדת במורכבות הרגש האנושי ובמצבים מנטליים. עיקר עבודתה מוקדש לציור דיוקנאות עצמיים אקספרסיביים, המתפקדים כמעין "פריימים מתוך סרט" הלוכדים רגעי בדידות, פגיעות וחוסן פנימי. עבודותיה משלבות גוונים עזים ורווים, לצד רקעים כהים וחללים אטומים, תוך שימוש בקווים חופשיים, מרוחים ומטושטשים שבהם הדמויות מתמזגות אל תוך הרקע המופשט.
דייוויד הורגן (David Horgan) הוא צייר בריטי המוכר בשל סגנונו הפיגורטיבי המהיר והגולמי (Raw style). ציוריו מתמקדים בדמויות אנושיות ובסצנות חיים מלאות הומור חריף, שנון וקליל, תוך שילוב אזכורים למוזיקה, קולנוע וספרות. יצירותיו אינן מנסות להציג דיוקן מדויק, אלא ללכוד רגש, אנרגיה ואת ה"מוזרות האותנטית" של החברה המודרנית. הורגן פועל בקצב מהיר ואינטואיטיבי, ומנצל את המרקם השומני והישיר של פסטל השמן כדי לייצר קווים חזקים, חריצים וכתמי צבע אקספרסיביים על נייר.
סגנונה של ליליה ניאורי (Lilya Niauri) משלב בצורה מהפנטת בין איור נאיבי חופשי לבין תיעוד דוקומנטרי רגיש של המציאות. ברבים מהאטיודים והרישומים שלה, ניאורי משלבת צבעי שמן יחד עם פסטל שמן וגירים על נייר. שילוב חומרים זה מעניק למשטח איכות פלסטית וחומרית, שבה המרקם השעוותי של הפסטל דוחה או משלים את הצבע הרטוב.
קואוטה סאסאי (Kouta Sasai) הוא צייר יפני, המתייחס להנחת פסטל השמן כפעולת פיסול. הוא מניח את הפיגמנטים השעוותיים בשכבות עבות ודחוסות (Impasto) ולעיתים משלב פסטל רך ופחם. סאסאי מבסס את עבודותיו על פלטת צבעים אדמתית וטבעית, אך שובר את השקט הציורי באמצעות הבזקים חריפים של צבעים דיסוננטיים. הוא מתמקד בעיקר בדיוקנאות עצמיים ובטבע דומם הנושא תחושת ארעיות ודעיכה.
